מארס - March
תרגם: גיא רוזנר, מ - "Floral Calendar of Japan" (1938)
להדפסת המאמר, נא להקיש פה :

כאשר, שעדיין חושבים כמה קר עכשיו, אנו שומעים את קולו של חודש מרס, אנו חווים תחושה ברורה של הקלה, כי אנו יודעים שלמרות השלג ולמרות הכפור – זהו חודשו האחרון של החורף; במשך הזמן זה, הקור נחלש כל יום בהדרגה, וההרים והנהרות, עצים וצמחים – כל נציגי הטבע – בדרכם שוב לתחייה: האביב מגיע.

ב-3 במרס העם מקבל פני momo-no-sekku (פסטיבל פריחת האפרסק), כאשר כל הלבבות גואים בהתרגשות שהינה בא האביב. ה-momo-no-sekkuידוע גם כ-hinamatsuri (פסטיבל הבובות), שהוא פסטיבל של הילדוֹת. ה-hinadan או "מעמד הבובות" המכוסה באריג סגול (kimōsen), מוצב בחדר, ועליו מושמות בובות מסוגים שונים עם אביזרים שונים המייצגים את חיי החוג הקיסרי של יפן העתיקה. מה שאין להחסיר בפסטיבל זה, כפי שזה ניראה בשמו, ענף אחד או שניים של momo (אפרסק: Prunus Persica) בפריחתו, המוצב בתוך אגרטל. זהו נוהג מימים ימימה מהעת הקדומה, והוא אחד מהחזיונות הרגילים לחודש מרס (ומסיבה זו פרח האפרסק גם ידוע כפרח של מרס). במציאות, רק בתוך חממות פורח האפרסק בזמן זה. למרות שהענפים מובאים מחממות, בלי המראה הורוד של הפרחים, מראה הגביעים העגולים של ניצני הפרחים, או הירוק של ניצני העלים שאך בוקעים, הפסטיבל אינו יכול להיחגג כהלכה. לפעמים מוסיפים פרחי כרוב, בתפרחות צהובות חינניות, שגם הם, ברוב המקרים, תוצרת של חממות. הפסטיבל נחגג כדי להעניק ברכה לכל הילדות, והאפרסק, בהקשר זה, מוסיף מכוחו לגירוש שדים וכוחות אפלים. מקור האמונה הזו היא כניראה ממקור אגדי מפורסם מזמנים עתיקים, על Momotarō הגיבור - הכובש של אי השדים Onigasima .

במקור,לא היה שזיפים מקומיים ביפן, אך המסורת מספרת לנו על הימצאותם של השזיפים ביפן כבר בתקופה הפריהיסטורית (הנקראת ביפנית kamiyo "עידן האלים"). בכרך הראשון של הספר Kojiki , שכבר התייחסנו אליו בחודש ינואר, בחלק העוסק בתקופה הקדומה ביותר של המיתולוגיה היפנית, ישנו אזכור של פרי האפרסק: מזה אנו משערים שהאפרסק הובא מן היבשת בזמנים מאד עתיקים. מין האפרסק הוא אותו אחד הגדל בר בסביבותיה של בג'ינג (סין), אך השתנה ביפן עקב תירבות. האפרסק הוא עץ נשיר, שפריחתו מקדימה את עלוותו, והוורוד הוא צבע הפריחה הנפוץ, אך אפשר למצוא גם פריחות בלבן, אדמדם עד סגול, וגוונים שונים של אדום עם לבן. קיימים גם עצים שענפים אחדים פורחים באדום, ושאר הענפים פורחים בלבן. עצים אלה מוערכים בשל פריחתם, ועם שיפורים בתירבות העץ למען שיפור הפרי, פותחו גם זנים חדשים של אפרסק. האזורים החמים המשתרעים ממרכז יפן ועד לדרום-מערבה, הם מתאימים לגידול עצי הפרי של האפרסק. הפרי עצמו נקטף בסביבות יולי או אוגוסט.

במרס, באזורים היותר חמים של יפן, ה- tsubaki (קמליה, Camellia Japonica) פורחת. זהו עץ ירוק-עד גדול, הגדל בר בשדות ובהרים; עלוותו בעלת מרקם של עור, עבה ורעננה, עם חלקות מבריקה. הקמליה נפוצה במיוחד באיי Loochoo (מדרום לאי קיושו) ובאיי Izu) Ōsima), וככל שנצפין נראה פחת ופחות, ובהוקאידו כבר לא נמצא אותה כצמח בר. הפרחים של מיני הבר הם בצורת גלגל, וקוטרם כ-7 ס"מ. ישנם המוני אבקנים, המוקפים ע"י חמישה או שישה עלי כותרת והניגוד בין המאביקים הצהובים עם עלי הכותרת בסגול-אדום, מסמל את הקמליה באזורים החמים כעץ הבית. בסיס עלי הכותרת, מחובר לאבקנים, ואם הפרח ניתק - ייפול כולו כאחד. כמו רוב הפרחים, הבאת האבקה אל השחלות נעשית ע"י פרפרים או דבורים, אך הקמליה מציעה מקרה מיוחד של איבוק שבאמצעות צפרים קטנות. הפרי שנוצר כדי כך, מכיל שמן ייחודי לקמליה, ונחשב למעולה מבין שמני השיער שישנם.

בנוסף למיני הבר ישנן מאות מינים מתורבתים, המוערכים מאד לגנים ולגידולי בונסאי (צמחי עציץ ננסיים). כדומה למגוון הצבעים, הרי שישנם פרחים בלבן, וורוד, ארגמן ומנומרים מכמה גוונים אלה. יש שיש להם דור כותרת בודד וישנם עם דור כפול, וקיימים אף הנושאים פרחים בכמה גוונים היוצאים מאותו צמח. ישנם גם צמחים בעלי עלים בגוונים שונים, כך שאפשר לסכם שהקמליה פורחת במגוון חידושים גדול.

לקראת סוף חודש מרס, מניצים כל ניצני העצים והפרחים, ונופי הכפר עולזים בתום החורף הקפוא והעירום. זה גם הזמן פה היפנים זורעים את זרעי הפרחים של הקיץ.