ארבעת אוצרות המזרח
נייר , דיו , מכחול ואבן-דיו
גיא רוזנר, 2004
להדפסת המאמר, נא להקיש פה :

כבר אלפי שנים ועד עצם ימינו, יודע כל ילד סיני או יפני, מהם ארבעת האוצרות של המשכיל, הסופר, האומן ולמעשה כל מי שמושך ב"עט", אותו מחליפים במזרח הרחוק עם המכחול. ניתן לאפסן את ארבעתם ולטלטלם גם במסעות למקומות נידחים בקופסא קטנה או בגליל מיוחד (SUZURI-BAKO או YATATE) , כך שמעט זמן לאחר הוצאתם לשימוש ובתוספת של מעט מים - ניתן להתחיל לכתוב בדיו שחורה, או לצייר עם שילוב של צבעים.

ארבעתם הם כלים פשוטים ובסיסיים. הם כל מה שנדרש לשם כתיבה או ציור :

נייר (KAMI - 紙)

לרוב הנייר המסורתי של המזרח הוא בפורמט מאורך )roll(, המגולגל ומאופסן בגליל או בתיבה, אך גם בגיליונות בודדים )sheets(. הנייר בא בכל הגדלים האפשריים, מן הקטנים המיועדים לאיגרות או מכתבים ועד לענקים עבור ציורי דלתות או מחיצות.
צבע הנייר המועדף הוא לבן, אך קיימים הרבה ניירות בגוונים הטבעיים של סיבי הצמחים מהם נעשו - צבעי בז' או חום-צהוב בהירים. אין שימוש, למעט אמנותי, בניירות צבועים או שעברו עיבוד נוסף (קולאז', הדפס, הוספת קישוטים וכד'). לניירות יש צד אחד חלק יותר מן הצד השני - וזה הצד שבו כותבים או מציירים.
ביפן ובסין, ייצור הנייר נעשה מסיבי צמחיים , המופקים משלושה צמחים (ולא מאורז!) :

(1) מאטצומטה (MATSUMATA) - הנייר הזה נחשב לאיכותי והיקר מהשלושה, צבעו צהבהב ובמרקם רך.

(2) קוזו (KOZO) - הנייר הזה נחשב לחזק והנפוץ ביותר מן השלושה, צבעו חום-בהיר ובמרקם רגיל עד גס.

(3) גמפי (GAMPI) - הנייר הזה נחשב לבהיר והעדין מהשלושה, צבעו לבן ובמרקם חלק ודק.

למעשה, קיימים הבדלי איכות לכל סוגי נייר לפי האיזור בו יוצרו בסין וביפן, שנגרמים עקב שוני באקלים, איכות המים, גידול הצמחים וותהליכי ייצור שונים, שכל מבין דבר יודע ומכיר. לחובבים, כדאי להשתמש בהתחלה בסוגי נייר פשוטים וזולים שיוצרו בביח"ר, ורק כשיכיר ויתנסה במגוון סוגי הנייר - יוכל למצוא את סוגי נייר עבודת-יד, האיכותיים (והיקרים..) המתאימים לצרכיו.

ייצור הנייר מתחיל בסתיו בו קוצצים ענפים מן הצמחים , ולאחר בישולם - מופרדת מהם הקליפה. העיצה עוברת הרתחה והלבנה ולבסוף מרוסקת לסיבים קטנטנים .


הסיבים מושרים בכמויות מדודות במיכלי מים עם חומר הדבקה מיוחד, המאחד את סיבי הנייר על גבי משטחי-רשת , עליהם שולים מן המים שבמיכליםגליון אחר גליון של נייר. הניירות נערמים ותחת מכבש נסחטים מתוכם המים, ולבסוף מושמים על משטחי ייבוש (ומכאן הסיבה, שצד הנייר בו הונח על המשטח יהיה חלק יותר מצידו השני..).
בתום הייבוש נארזים הניירות בגלילה או זה על זה בחבילה וכך נשלחים לשוק צרכני הנייר.

דיו (SUMI - 墨)

הדיו מופק ממקל דיו שחור קטן ונוקשה, המעוטר בכיתוב סיני או יפני ולעיתים בתוספת ציור אוריינטלי, כמו דרקון. הכיתוב מעיד על היצרן ואיכות הדיו, אך אינו מובן לאלה שאינם בקיאים בשפה. השיטה לרכישת מקל דיו איכותי סטנדרטי (בגודל 8-10 ס"מ) היא לפי המחיר - שצריך להיות בין $5 עבור מקל-דיו טוב עד $10 עבור מקל-דיו איכותי .
אין לקנות מקל-דיו בפחות מ-$3 או כאלה בשווי מוגזם, כי הם לא יתנו יתרון מהותי על מקלות במחיר סביר, ולעיתים הסיבה למחירם הגבוה הוא תוספת אבקת פנינים או מיני תוספות למטרות דקורטיביות, שאינן נדרשות כלל לחובבי ציור וקליגרפיה.

הפקת נוזל הדיו היא פשוטה - משפשפים את מקל הדיו אל תוך מעט מים, ותוך זמן קצר המים ישחירו וייהיו לדיו. על מנת להפיק כמות גדולה של דיו לציורים גדולים, מיוצרים גם מקלות דיו עגולים המפיקים הרבה יותר דיו במעט שפשופים.
מקל דיו סטנדרטי יכול לספק כמות השווה לבקבוק של חצי עד ליטר של דיו (תלוי בסמיכות הדיו שמכינים ממנו).
לעצלנים ולאלה שזמנם יקר להם - אפשר לקנות בקבוקי נוזל דיו מן המוכן, שכל מה שצריך הוא לשפוך כמות קטנה ממנו לצלוחית ולהשתמש. יש לשים לב כי דיו נוזל מן המוכן הוא מאד מרוכז, ומתאים לקליגרפיה ולא לצרכי ציור - אז חובה לדלל את הדיו המוכן במים, כדי לקבל את גווני השחור והאפור הרצויים.

קיימים גם מקלות של פיגמנטים צבעוניים, שמפיקים צבעים טהורים באותה שיטת שפשוף, ומאפשרים (לבדם או בעירוב של צבעים) ציורי צבע מרהיבים. מחיר סט של 12 מקלות צבע איכותיים (כולל לבן) יכול להגיע עד ל-200$, אך ניתן להסתפק בסט של צלוחיות צבע קטנות, במחיר של כ-30$.

ייצור הדיו מתחיל מפיח , הנאסף משריפת ענפי עצי האורן, שנבחרו בקפידה מעצים בגיל המתאים, שאינו צעיר מידיי וגם לא זקן מידיי. יש המשתמשים גם בפיח הנוצר מנפט, ואז הדיו המופק מפיח זה הוא שחור לחלוטין, בניגוד לפיח האורן המפיק שחור בגוון, שכמעט ולא ניראה לעין, של כחול. לפיח מוסיפים דבק מבוסס על שרף אורנים או סוג אחר של דבק ונוצרת עיסה אותה לשים שוב ושוב מאות ואף אלפי פעמים .


מן העיסה נשקלת כמות מדוייקת הנדחסת אל תוך תבנית עץ מיוחדת, שם העיסה נשמרת, לעיתים שנים, עד להתייבשות מוחלטת. בתום הייבוש נשלפים מקלות-הדיו מן התבניות מוכנים לשימוש. היצרנים צובעים את תבליטי הכיתוב או העיטורים שעל המקלות בצבעים בהירים (עפ"ר לבן, צהוב או זהב). מקלות הדיו היקרים ייארזו אחד-אחד לתוך קופסאות עץ מהודרות, בעוד הזולים - ייארזו עם נייר בחבילה לתוך קופסת קרטון.

 

מכחול (FUDE - 筆)

מכחול של המזרח הרחוק הוא ייחודי מאד ומופיע רק בצורה אחת: על מקל-עץ עגול מודבק שיער (אמיתי), שנחתך במיוחד לחוד של נקודה. מבנה שיער מכחול כזה - מאפשר מגוון אין סופי של משיכות מכחול.

במערב - יש לקנות סט של מכחולים, כדי להפיק את סך כל האפשרויות שמכחול סיני או יפני אחד יכול לתת. אין אפשרות לכתובה קליגרפיה סינית או יפנית אמיתית, אלא במכחול זה בלבד.

המגוון של מכחולי המזרח, הוא בגודל המכחול ובסוגי השיער. לציורים קטנים או לכתיבת אותיות קטנות אין להשתמש במכחול גדול, ולהיפך. מקל המכחול הוא חלול, ולרוב עשוי במבוק, כך שגם מכחולים גדולים - הם קלים לשימוש. סוג השיער קובע את קפיציות המכחול ויכולתו לספוח כמות נוזל.

לדוגמא: לציור משטחים גדולים או קליגרפיות גדולות - רצוי להשתמש בשער כבש (לבן), שכן הוא סופח כמויות גדולות יחסית של דיו והשיער הרך מאפשר ל"הלטט" בקווים. לעומתו, שיער סוס (חום) הוא קשה, ונותן לנו מכחול קפיצי הסופח הרבה פחות מים, שנועד לכתיבת קליגרפיות רישמיות "מרובעות" (בין סימנית לסימנית - יש לטבול שוב את המכחול בדיו) או לציור קווים ישרים ונקודות.

לרוב שיער המכחול הוא מעורב, ומשלב כל התכונות (יחסית) של סוגי השיער שבו.

שוב, בדומה לדיו - קנה המידה למכחולים טובים הוא המחיר. מכחול קטן סטנדרטי (16-18 ס"מ) איכותי עולה בערך $10-$20, מכחול בינוני (25-28 ס"מ) עולה כ-$30 ומכחול גדול (מעל ל-32 ס"מ) מ-$50 ומעלה. כמובן, שיש מכחולים יקרים יותר בגדלים אלה, אך הם אינם מיועדים לחובבים.

ייצור המכחול מתחיל בראש ובראשונה בשיער - שיש למיינו לפי כל סוגי החיות, גילאיהם ומוצאם. את השיער מנקים, מסרקים ומקצצים בגודל המתאים ומשלבים במידה ובכמות עם סוגי שער אחרים . במקביל, מייצרים את מקלות המכחולים בגדלים שונים בהתאם לסוגי השיער . מהדקים בשרף-דבק את הקצה האחורי של קצוות-השיער ומדביקים את השיער אל תוך כנה שבקצה המקל (לעיתים המכחול חסר כנה והשיער מודבק ישירות אל תוך המקל החלול) . לבסוף, השיער מוטבל בתמיסת שימור, המדביקה את כל השיערות למבנה מהודק ומחודד, הנעטף בד"כ במכסה פלסטיק קשיח. בקצה השני יודבק מכסה בעל לולאת שרוך, המאפשרת תלייה אנכית של המכחול.

על מקל המכחול נכתב בסינית או ביפאנית - שם היצרן, סוג המכחול (נגזרת של תמהיל השיער) וסוג השימוש בו (לדוגמא: かな משמעו מכחול לקליגרפיית קאנה).


 

אבן-דיו (SUZURI - 硯)

אבן הדיו, שלעיתים נקראת גם בכינוי "הבאר", היא משטח קעור עשוי אבן אחת, שאינה נקבובית. האבן המועדפת לשם כך היא סוג של בזלת דחוסה. האבן, לרוב היא מאורכת, בעלת שוליים מוגבהים שלעיתים גם מעוטרים כיצירת אמנות לכל דבר. המשטח הפנימי משוקע, ומחולק לשני חלקים: הקטן והעמוק הוא ה"באר" - שם שמים את המים, והחלק גדול יותר ומחוספס - עליו משפשפים את מקל הדיו עם המים, להפקת נוזל הדיו.

יש להקפיד לשמור את אבן-הדיו נקייה, ולא לתת לדיו להתייבש על משטח השיפשוף. אבן דיו היא חסרת ערך - אם משטח השפשוף שלה מאבד את חיספוסו. תקלה ידועה היא לשכוח את מקל-הדיו הרטוב בתוך האבן, מפני כשהדיו מתייבש מקל-הדיו נדבק לאבן. הדבק שבדיו הוא חזק במיוחד, והסרה של המקל יכולה לנתק פיסה ממשטח האבן ולפגום בשלמותה. ניקוי האבן ייעשה תחת מים קרים זורמים, ושמירתה במקום בטוח. אין אפשרות לתקן אבן-דיו שנשברה או נסדקה.

ייצור אבן-הדיו מתחיל באבן גולמית הנחתכת באמצעים מכניים ועל ידי פיסול ביניים האבן מקבלת את צורתה הכללית . לאחר מכן נחצבים מתוכה משטחי הבאר והשיוף . בסוף משייפים לכדי חלקות מלאה את שוליי האבן ומעדנים את משטח השיוף לכדי שלמות עבור הפקה מיטבית של דיו ממקל-הדיו .

בשלב זה האבן מוכנה לשימוש, אך לעיתים היא נמסרת לאמן מיוחד שיפסל את שולי האבן ויעשה אותה ליצירת אמנות. למרות שאינם תורמים כלל למטרת האבן - הפקת דיו ממקל-הדיו, העיטורים מסוג זה מייקרים מאד את אבן-הדיו.

אבן דיו סטנדרטית השווה לכל חובב, והמקובלת בכל בי"ס ביפן, היא בגודל 14 על 8 ס"מ. לא מומלץ לקנות קטנות או גדולות (הן כבדות..) בהרבה מזה. המחיר צריך להיות כ-$6.